להיות אמא ל-2 ילדים קטנים זה...
1. במהלך ההריון השני לחשוב שאין מצב שאפשר לאהוב עוד ילד כמו שאת אוהבת את הבכור/ה ואז לגלות, שזה שאומרים שהלב מתרחב זו לא קלישאה, ושהשני הוא גם אהבה מטורפת.
2. זה להרגיש אשמה. כל הזמן.
על זה שאת לא מספיק עם הקטן,
על זה שאת לא מספיק עם הגדול,
על זה שאת לא עומדת בסטנדרטים, שלפיהם גידלת את הגדול,
על זה שלקטן אין טקס שינה,
על זה שהקטן נגרר לפעילויות של הגדול,
על זה שאת לא מצליחה לשחק במשחק קופסה עם הגדול בעודך קופצת על כדור פיזיו עם הקטן כי יש לו גזים. וכו' וכו'
3. זה להתעצבן על הגדול על כך שהוא זרק צעצוע על הקטן או התעטש לתוך העגלה. ומצד שני להתמוגג מהקשר שנרקם בינם.
4. זה לא לדעת לפעמים למי לרוץ קודם כשהם בוכים בו זמנית.
5. זה להצליח לנגב את הטוסיק לגדול ביד האחת בזמן שאת מחזיקה את הקטן ביד השניה 😊
6. זה לגלות שיש המון מקומות שבהם אפשר להניק. את הגדול הנקת כשאת יושבת על הספה או על כורסת הנקה. את הקטן את מניקה בעמידה ובריצה תוך כדי משחק תופסת עם הגדול.
7. זה לחזור למיטה אחרי שהרדמת את התינוק ומיד לקום שוב כי הגדול בדיוק התעורר.
8. זה להבין שגם אם בחופשת לידה הראשונה הסתדרת בלי עזרה, הפעם את חייבת עוד זוג ידיים לפעמים.
9. זה לפתח סבלנות של פיל ולא לעזוב הכל ולברוח לתאילנד גם כשהגדול קשקש על הקירות/ טעם את האוכל של החתול/ מרח נזלת על כל הרעשנים של הקטן בזמן שהיית עסוקה בלהאכיל את התינוק.
10. זה להיות מאוד מאוד עייפה. כל הזמן. ועדיין להתסכל עליהם ולדעת שהמאמץ לגמרייייי שווה את זה!!! ❤❤❤